עצירות בילדים
כולנו יודעים שלא טוב לשמור בבטן.
מי מאתנו לא סבל לפחות פעם אחת מיציאה קשה או חלילה מעצירות ממושכת? כולנו יודעים באיזה סבל מדובר, וזאת עוד לפני שמדברים על סיבוכים אפשריים. לכן קל מאוד להזדהות עם אותם ילדים הסובלים מעצירות תקופות ממושכות. מדובר בחוויה מאוד לא נעימה. רק שבניגוד אלינו, המבוגרים, לילדים לרוב אין כמעט שליטה על מצבם.
חשוב ראשית להדגיש שגם בתחום זה הילדים אינם "מבוגרים קטנים". בתקופת הינקות ישנה משרעת גדולה מבחינת תדירות היציאות שנחשבת תקינה. למעשה בין 7 יציאות ליום (נאמר לאחר כל הנקה) ליציאה אחת פעם בשבוע יכול להיחשב דפוס יציאות תקין, כל עוד היציאות רכות ואינן גורמות סבל. עם זאת, ככל שהתינוק גדל ומתבגר והמזון אותו הוא צורך הופך למוצק יותר, מקבל הילד דפוס יציאות הדומה לזה של מבוגר. בגיל 4 שנים לערך מדובר על ממוצע של יציאה אחת ליום.
כאשר תדירות היציאות יורדת לפעמיים בשבוע ומטה מדובר כבר על מיעוט יציאות משמעותי. עם זאת, לא רק הכמות חשובה אלא גם האיכות. יציאות קשות, כואבות או גדולות מאוד נחשבות כלא תקינות.
ישנם גורמים שונים היכולים להביא לשינוי בדפוס היציאות מתקין למצב של עצירות. בתינוקות קטנים לרוב מדובר בשינוי תזונתי – למשל זה המתרחש בעת מעבר מהנקה לתרכובות מזון לתינוקות (פורמולות) או למזון מוצק. בהמשך מיעוט בפירות ירקות וסיבים תזונתיים גם עלול לגרום ליציאות קשות.
בגיל מעט מבוגר יותר ישנה התקופה של גמילה מחיתולים. כניסה לגן או לבית הספר גם עלולה להשפיע על דפוס היציאות. למעשה כל דחק נפשי משמעותי יכול לגרור החמרה בדפוס היציאות.
אין זה משנה מה הסיבה הראשונית. כאשר הילד מתאפק ואוגר את הצואה בחלחולת (החלק הסופי של המעי הגס המכונה בלעז רקטום), זו הופכת בהדרגה לקשה ויבשה יותר. כאשר לבסוף הצואה יוצאת מדובר בחוויה מאוד לא נעימה. או אז הילד לומד ש"לעשות קקי זה כואב". בניסיון להימנע מאירועים לא נעימים שכאלה הילד מנסה להימנע מלהעביר יציאות ומתאפק. ההתאפקות מתבטאת באופן קלאסי בעמידה בצד או היאחזות בחפץ מסוים תוך יישור הרגליים, כיווץ העכוזים, בכי או אי שקט ותחושת כאב. לאחר מס' דקות כאשר הצורך להעביר את היציאה חולף (זמנית בלבד), הילד יכול לחזור לפעילות הרגילה שלו. אומנם הילד חושב, בין אם במודע או שלא, שבהתאפקות הוא מנע כאב אך הוא אינו מבין שלמעשה בכך הוא מחמיר את מצבו. בסופו של דבר היציאה קשה וכואבת יותר.
התנהגות המנעותית זו היא אחד מעמודי התווך של העצירות הפונקציונלית (מיד נסביר את המושג) והיא זו הגורמת למעגל קסמים: התאפקות – יציאה קשה – התאפקות ממושכת יותר – יציאה קשה יותר, וחוזר חלילה. הסבל רק מתמיד ומחמיר.
תופעה חשובה נוספת בה נתקלים הורים לילדים הסובלים מעצירות היא בריחת צואה (אנקופרזיס). ברוב המקרים אין מדובר בשלשול אלא בתוצר לוואי של אגירת הצואה בחלחולת. כאשר החלחולת מלאה בצואה קשה, צואה רכה יותר המגיעה במורד המעי הגס עוברת מסביב לגוש הצואה הקשה ובשל המרקם הנוזלי מסוגלת "לברוח" דרך פי הטבעת. בריחת צואה מהווה בעיה משמעותית ברמה החברתית והרבה פעמים אחראית על הימנעות מהליכה לבית הספר ונידוי של הילד ממעגלים חברתיים.
ברוב המוחלט של המקרים העצירות היא פונקציונלית. קרי, אין מדובר במחלה או בעיה בתפקוד מערכת העיכול אלא במצב התנהגותי ברובו. עם זאת, ישנם מצבים נדירים יותר אשר בהם העצירות היא רק סימן למחלה במערכת העיכול או לביטוי של בעיות נוירולוגיות, מטבוליות או הורמונליות.
על פי הערכת הילד ובדיקתו ניתן לעמוד פעמים רבות על טיב הבעיה ולהחליט אם ואיזה בירור יש לבצע בכדי לשלול סיבות משניות לעצירות.
על מנת לשבור את מעגל הקסמים השלילי המביא על הילד סבל ממושך יש צורך בריכוך הצואה. לעיתים קרובות הקו הראשון של הטיפול הוא שימוש במרככי צואה. קבוצה זו של תרופות בטוחה ביותר לשימוש כמעט בכל גיל ולא מלווה כמעט כלל בתופעות לוואי. שימוש במרככי צואה מאפשר לנו לשבור את מעגל הקסמים ולאפשר לילד ליהנות מיציאות סדירות ולא כואבות. עם זאת, בעוד שאת היציאות עצמן ניתן להפוך לרכות יחסית במהירות, קשה הרבה יותר לשנות את ההרגלים הלקויים אליהם התרגל בלית ברירה הילד. על כן הטיפול בעצירות נמשך פעמים רבות מס' חודשים – עד שהילד מתרגל למצב החדש והתקין ומפסיק עם ההתנהגות ההמנעותית.
